<h1>חדושי רבינו פרץ — נזיר</h1>
<h2>דף יא.</h2>
[נזיר כ"ד ע"ב] אמר ליה שמואל לא תיתיב אכרעך. ר"ל [על] רגליך, כמו מתותי כרעיה דר' חנינא דפרק קמא דחולין [ז' ע"ב]. אלא עמוד על רגליך. עד דאמרת לי האי מילתא ואלו הן ארבעה אילים שאינן טעונין לחם. שלה. הא דאמרינן במתניתין. דתנן מדיר אדם בנו בנזיר. בשילהי פרקין מפרש. לשון קונטרס. המפריש מעות לנזירותו לא נהנין. פירוש מדרבנן. והר"ם פירש דיכול להיות דמדאורייתא נמי אסור, מידי דהוה אשלמים מחיים, דנהי דמעילה לית בהו, מ"מ איסור דאורייתא איכא. לשון הקונטרס. מפני שראויין להביא כולן שלמים. דכיון דלא פירש כלום אם ירצה יעשה מכולן שלמים והשאר יביא מביתו. לשון הקונטרס. מת והיו לו מעות וכו', ואין טעונין לחם. במנחות פירש רש"י טעמא דבעינן על כפי הנזיר תנופה וליכא. לשון הקונטרס. (שלאחר כפרה נמי לא חזיא. פירוש כגון הפריש מעות) וא[חר כפרה] סברא היא דלאחר מיתה מאי טעמא אינן טעונין. דלא חזי לכפרה שלאחר כפרה נמי לא חזיא. פירוש כגון הפריש מעות ואבדו והפריש אחרים תחתיהן ונתכפר בהן ונמצאו הראשונים. דהוי מעות דלאחר כפרה. לשון תוספות. והא איכא כל שלמי נזיר ששחטן שלא כמצותן. פירשו בתוספות דפירש רש"י בפרק התכלת [מנחות מ"ח ע"ב], כגון שהביא האשם בן שתי שנים. ולא נהירא, דמאי קאמר ששחטן, שהביאן מיבעי ליה. תוספת פרץ כהן, וגם קשיא לי דאיך קרי אשם שלמי נזיר, אשם נזיר מיבעי ליה. עד כאן תוספת. עוד כתבו, לשון [אחר] פירש רש"י ששחטן שלא כמצותן רוצה לומר שלא לשמן. וכן פירשו התוספות. ומ"מ הקשו בתוספות דגם זה לא נהירא משום דהוה לן למימר ששחטן שלא לשמן. ואינו נראה לי קושיא. ואין טעונין לחם. פירוש הואיל ואינם בתורת נזירות אינן טעונין לחם. כך פירש רש"י. ור"י פירש דאינן טעונין לחם ר"ל תנופה. אבל לחם יש לו להביא. ולא זרוע. פירש ר"י דודאי הזרוע יתנהו לכהן משום דאיך יאכלוהו הבעלים והיא ממתנות כהונה. אך ר"ל דאינן טעונין תנופה. וה"ה דבמתניתין נמי הוה מצי למיתני ולא זרוע. לשון הקונטרס.
[נזיר כ"ה ע"א] והלא דמי חטאת מעורבין בהם. פירוש ואיך יפלו לנדבה. וה"ה דהוה מצי למיפרך והלא דמי שלמים מעורבין בהם ואיך יפלו לנדבה לעשותם עולת קייץ. לשון הקונטרס. וקשיא דמאי פריך. מ"מ אין לומר בהם יוליך הנאה לים המלח (בפני) [מפני] שראויין כולן לבא שלמים. וי"ל דהיינו דוקא כשלא מת, הוא דאמרינן דאין מועלין, לפי שראויין כולן לבא שלמים לפי שעדיין יוכל לימלך אף כי הפריש מעות לנזירותו אם בא לעשות עין יפה ולתתן כולן בעולתו או בשלמיו ולהביא המותר מביתו. אבל זה שהפריש המעות לנזירותו ומת הרי זה לא יוסיף עליהם עוד. וע"כ יש בהם דמי חטאת עולה ושלמים. ועוד י"ל דסתומין מיירי שפירש אלו לקרבנות נזירות. דכיון שהזכיר קרבנות נזירות אי אפשר לו להביא כולן שלמים או קרבן אחר. ויש במעות אלו דמי חטאות. ורישא דקתני מפני שראויין להביא כולן שלמים מיירי שאמר מעות אלו לנזירות ולא הזכיר קרבנות נזירות, דנוכל לומר שאין בדעתו להקריב כולן קרבנות נזירות, אלא ראויין כולן להביא שלמים. והכי משמע קצת לקמן [כ"ו ע"א] כדפירשתי, דקאמר והשאר לשאר נזירות ומת דמי חטאת בלבד יוליך לים המלח והשאר יביא חציין עולה וחציין שלמים. משמע דדוקא משום דאמר והשאר לשאר נזירות הוא דאמרינן דעולה ושלמים מעורבין, אבל אם אמר והשאר לנזירות יעשה מהן עולה בכולן או שלמים בכולן. והכי פריך, והלא דמי חטאת מעורבים בהם, ואינו רוצה לומר שילכו כולן לים המלח, אלא פריך הכי דמי חטאת למה יביא נדבה. הלכה היא בנזיר פירוש הלכה למשה מסיני. לשון הקונטרס. ולקמן מוכח (דודאי) [דדוקא] כשדמי חטאת מעורבין בהם אז הויא ההלכה שיפלו לנדבה. אך אם דמי עולה ושלמים מעורבין בהם נימא דיקרבו מחצה עולה ומחצה שלמים. לשון הקונטרס.
